העלייה לקרקע ביום 14 ביולי 1932 – הגיעו ארבעה חברים בעגלה עמוסה לנקודה שעל הגבעה, ותקעו יתד. מסביב שממה – חולות וביצות. במזרח פלוגת עין החורש, בצפון כפרי הערבים מנשייה וזלפי ובצד מערב לכיוון חוף הים כפר ויתקין. גבול החלקה סומן בשורת עצי איקליפטוס צעירים. ביום הראשון הקימו צריף, וביום השני חפרו באר. בתוך שבועות אחדים הצטרפו חברים שהגיעו מהפלוגות בחיפה ובחדרה, הוקמו אוהלים וצריפים ונוצרו דפוסי חיים. התקופה הראשונה עברה בסימן חיפוש פרנסה ומלחמה ביתושי הקדחת. חברים וחברות יצאו לעבודות חוץ כפועלי בניין, חקלאות וייבוש ביצות.עם הזמן נוסדו בקיבוץ ענפים,נזרעו שדות וניטעו מטעים וכרם. משנתבסס היישוב הגיעו גם הילדים וחוסלו הפלוגות בחיפה ובחדרה. בתום השנה הראשונה היו בקיבוץ 120 חברים, 16 ילדים, 15 צריפים, בניין בטון אחד לילדים – והרבה אוהלים.ונקרא שמו גבעת חיים במלאת שנה לעלייתו של קיבוץ ג’ על הקרקע, הוחלט לקרוא ליישוב “גבעת חיים”, על שמו של חיים ארלוזורוב, המנהיג הציוני שנרצח על חוף ימה של תל אביב. לזכרו בנו החברים את “עיגול ארלוזורוב” ונטעו סביבו עצי פיקוס.בשנים ראשונות עדיין לא נבנו בתים, חדר האוכל שכן בצריף, וכבר הוקמו ענפים: פלחה, מטעים, גן ירק, רפת, לול, משתלה, מכוורת, מכבסת חוץ ואפילו מאפייה. כל ערב נעשה סידור עבודה ליום שלמחרת. חברים גרו ב”חדר” ללא שירותים וללא מטבחון, התקלחו במקלחת אחת משותפת לכל המחנה – אם היו מים חמים – ונפגשו בחדר האוכל לארוחת ארבע. עוד זמן עבר וקמו ענפים נוספים – דיר כבשים ומטוויית צמר, חבתנייה, ברווזייה, אורווה ומפעל שימורי מזון לצבא הבריטי – גת! מתוך המחסור נוצרה תפיסת החינוך המשותף: ילדי הקיבוץ ישנו יחד, אכלו יחד, שיחקו יחד ולמדו יחד. הקיבוץ בנה בית תינוקות וגני ילדים הרבה קודם לשיכוני קבע לחברים. בארבע אחר הצהריים עברו הילדים לרשות ההורים, עד שעת ארוחת הערב,ואז חזרו לגן.בלילה עברה שומרת אחת בין כל בתי הילדים, האכילה את התינוקות, הרגיעה את ילדי הפעוטון והשקיטה את הגנים.