כבר למעלה מתשעים שנה!!!

קיבוץ גבעת-חיים מאוחד נוסד ב-14 ביולי 1932, והוא מהקיבוצים הגדולים והוותיקים בישראל. היישוב נקרא על שם חיים ארלוזורוב, שהיה מנהיג ציוני, מראשי תנועת העבודה, בתקופת טרום המדינה, ונרצח בשנת 1933.
ב-14/7/1932  הגיעו 4 חברים בעגלה רתומה לחמור ותקעו יתד על ראש גבעה שוממה בוואדי חווארית (לימים עמק חפר), כשמסביבם חול וביצות, ובסמוך להם שני כפרים ערביים (מנשייה ממזרח, וזלפי מצפון-מזרח).  ביום הראשון בנו צריף, ביום השני חפרו באר. אט-אט הצטרפו למקום שאר חברי הקבוצה שהמתינו בחיפה, ועימם הילדים הראשונים. בתום השנה הראשונה היו בישוב 120 חברים, 16 ילדים, 15 צריפים, (ביניהם צריף חדר-האוכל), בניין בטון אחד לילדים, והרבה אוהלים.
הישוב צמח, ניטעו עצי נוי, פרדסים ומטעים, נשתל גן ירק, ופותחו ענפי בעלי-חיים.                  ב
1941 – חובר הישוב לרשת החשמל הארצית, והוקם בית-החרושת "גת" (כיום "פריגת").
בימי המנדט, טרם קום המדינה, היה הקיבוץ פעיל בפעילויות ההגנה, וארח הכשרות של הפלמ"ח. הבריטים, שלא ראו זאת בעין יפה, ערכו במאי 1942 חיפוש אחר נשק, אך לא מצאו דבר. הם חזרו בנובמבר 1945 מצויידים בטנקים ונשק חם, וערכו מצור על הקיבוץ. אנשים מכל הארץ  נהרו לעזרה. המפגש בין חיילים בריטים שירו על אנשים חשופים שעמדו מולם  בגבורה התפרסם בארץ ובעולם, ופגע בתדמית האימפריה הבריטית.                         
לזכר שמונת הנופלים במצור הבריטי ב- 1945 הוקמה אנדרטה בין גבעת-חיים ועין החורש.                    
ביוני 1946 ערכו הבריטים חיפוש ומעצרים בכמה קיבוצים בארץ, ביניהם גם בגבעת-חיים; אירוע זה מכונה "השבת השחורה". ב-1948, עם הכרזת המדינה ויציאת הבריטים מהארץ, ברחו ערביי הסביבה לארצות ערב השכנות, והכפרים השכנים התרוקנו.
בשנת 1951 הסלימו בתנועה  הקיבוצית חילוקי דעות בין תומכי ברה"מ הקומוניסטית (המאוחד) וטבנקין בראשם, לבין תומכי המערב הקפיטליסטי (איחוד) בהנהגת בן-גוריון.     
זה היה הרקע ל"פילוג".  ב-1952 עזבה קבוצת חברים את הישוב הקיים והקימה את גבעת-חיים איחוד. תהליך ההיפרדות היה קשה ומכאיב… לימים חזרו שני הישובים לקיים יחסי חברות, עד עצם היום הזה. המחלוקות האידיאולוגיות ניטשטשו, ושלושת התנועות הקיבוציות החילוניות (האיחוד, המאוחד, והקיבוץ הארצי) התאחדו תחת גג אחד- התק"ם  (התנועה הקיבוצית המאוחדת).
שנות ה-50 וה-60 אופיינו בכניסתם של בני הדור השני לעול ניהול הקיבוץ. קיבוץ גבעת חיים כבר מנה כמעט אלף נפשות, המשק פיתח חקלאות ותעשייה. החברים עמלו קשה אך לא ויתרו על בילוי, ספורט ותרבות: החוג הדרמטי העלה מחזות קלאסיים וישראליים, התזמורת המקומית ניגנה קונצרטים (בניצוחו של שאול אסלינגר), הבובטרון של הונזו בן-שלום הופיע בכל הארץ, בריכת השחייה הראשונה (כמעט) בתנועה הקיבוצית העמידה שחיינים מצטיינים, וקבוצת הכדורסל המקומית תפסה תאוצה, ועלתה לליגה הלאומית .  
קיבוץ גבעת חיים מאוחד המשיך לצמוח ולהתפתח, ורמת החיים עלתה אף היא.         
במהלך השנים השתנו אורחות החיים; יום כיפור חזר להיות יום שבתון כמקובל במסורת, מצעדי האחד במאי ויום השבתון בוטלו.  הוקמו בתי-ספר אזוריים: ביה"ס היסודי "יובלים" בגבעת חיים מאוחד, וביה"ס התיכון "מעיין שחר" בעין החורש.  ב-1986 תם פרק החינוך המשותף וילדי הקיבוץ עברו לישון בבית הוריהם, בסוף שנות ה-90 הופסקו הארוחות בחדר האוכל, והארוחות עברו לתא המשפחתי.
בראשית שנות ה – 2000 עבר הקיבוץ תהליכי שינוי. ביום 14 ביוני 2002 אושר תקנון חדש, והחל מספטמבר באותה שנה מוגדר גבעת חיים כקיבוץ מתחדש, שפירושו קיבוץ מופרט, בצד שמירה על עקרונות ערבות הדדית, רשת בטחון ועזרה לנזקקים.                 
נכון ליולי 2022, הישוב מונה 520 חברים מתוכם 261 שהצטרפו לקבוץ בשנים האחרונות, ובנוסף כ-100 בני משק, שוכרי דירות, שעדיין לא התקבלו לחברות.            
מספר הילדים 340. בסך הכל חיים בישוב כ-1,000 איש.
ענפי המשק: רפת חלב מהגדולות והמוצלחות בישראל, הודיה, גידולי שדה (גד”ש), מטעי אבוקדו והדרים, מוסך, "לימת" – מפעל לליטוש מתכות, "פריגת"- מפעל משקאות קלים שנמכר לקוקה קולה בשנת 2017, ועדיין עובדים בו חברי קיבוץ לא מעטים, ובנוסף החזקות ב"גרנות"- המפעלים האזוריים, ועוד. מצבו של המשק הכלכלי איתן.
בנוסף, קיימים בישוב ענפי שירות, ובית סיעודי, "בית-שקמה", לחברי הקיבוץ הזקוקים לעזרה.
בשנים האחרונות נמצא הקיבוץ בתהליך נמרץ של בנייה, וקליטת בנים ה"שבים לגבולם". צומחת כאן קהילה רב-דורית משגשגת, תוך השקעה מירבית בשכבת ה"פנאיונרים"- הפנסיונרים הוותיקים (הדור השני, בני המייסדים) מחד, ובחינוך הילדים והנוער מאידך.
קיבוץ גבעת חיים מקיים חיי קהילה עשירים, ומסורת חיי התרבות הענפים (חגים, חוגים, מוסיקה וספורט) נשמרת ומתחדשת, ברוח התקופה. הנוי במרכזים הציבוריים פורח ומשגשג.
המשימות העיקריות הניצבות כיום בפני הקיבוץ בן ה-90 הן: קידום הבניה כדי שכל הבנים החפצים בכך יוכלו להצטרף לקיבוץ, השקעה באיכות החיים בישוב וברווחת הוותיקים בפרט, ושמירה על ערכי הערבות ההדדית והחינוך לאזרחות טובה, גם בעשורים הבאים… 
 כתבה את המקור – דינה רמג' ז"ל.  עידכנה – נעמי מיתקי  8.2022